כבר התרגלתי כמו שאר האנשים לראות את דניאל כאדם שלם, לא כנכה. הוא הולך על הרגליים, צועד בטיולים, מתאמן בקאנטרי קלאב, כשהוא לובש (לעיתים נדירות מאוד) מכנסיים ארוכים, אף אחד לא יכול לנחש שהוא נכה קשה.
אלא מה, הפרוטזה לפעמים בוגדת, דני היה צריך להחליף פרוטזה ובמשך כחודשיים לא הצליח מתקין הפרוטזות להתאים לו פרוטזה , נסענו לקרית אונו כמעט פעם בשבוע, וכבר למחרת היום גרמה לו הפרוטזה כאבים חזקים ביותר, דני שלי ירד לכסא גלגלים, גם בחוץ…הוא כל-כך התגעגע להליכה… וכל כך שבר את ליבי. רק עכשיו אני מבינה בחדות אכזרית את תלותו של דני בפרוטזה.
Filed under: מלחמת לבנון השניה, משפחת הנכה, נכי פעולות איבה, נפגעי פעולות איבה, פרוטזה, קטיעה | Tagged: מלחמת לבנון השניה, משפחת הנכה, נכי פעולות איבה, נפגעי פעולות איבה, פרוטזה, קטיעה | 3 Comments »
לא יאמן איך מזה קצת למעלה משלוש שנים, שדני מחזיק בתואר הזה מכיוון לא כל-כך כייפי, סוג הקטיעה של דני מוגדר B.K
הבלוג של אילנה ודניאל 