הגעתי לאירלנד בעקבות "האפר של אנג'לה" והתאהבתי

טיילתי בהרבה מקומות בעולם, עיני לא שבעו מהנופים עוצרי הנשימה בסלובניה וקרוטאיה, צבע המים המפתיע באגמים בסלובניה, האורות והזהב בפריז, סבר הפנים והחביבות בלונדון היפה, מפלי המים בשוויץ נופיה ואגמיה המרהיבים , איטליה עם הנופים המשכרים, עם הערים הגדולות והמפוארות ועם הכפרים הציוריים ועוד מקומות רבים ומופלאים, אך מעולם, מעולם לא התאהבתי במקום ומעולם לא הצטערתי כשעזבתי אותו כדי לחזור למדינתי שלי, מעולם לא חשבתי בעוזבי מקום בחו"ל שאני חייבת לחזור אליו ולראותו בשנית, שאני חייבת לכתוב עליו בבלוג שלי, אלה סממני ההתאהבות.

אירלנד ניכרת במרחביה הירוקים האין סופיים, נופי הרים ועמקים, אגמים ונהרות וצוקים הנשברים אל הים , אך לא ביפי הטבע התאהבתי אלא ביפי האירים, כבר כשכף רגלי  דרכה על אדמת אירלנד, עטפה אותי אוירת שלווה ורוגע, אויר נקי וצח, כתוצאה משמירה קפדנית על איכות הסביבה, הוסיף להרגשתי שקיבולת ראותי הכפילה את עצמה, פגשתי אירים שלווים ומחייכים, סבלנים עד כדי תמיהה לאדם שכמוני שבא ממדינה לחוצה. ראיתי במו עיני שיירת מכוניות שעצרה אחרי אוטובוס שפרק כארבעים אנשים שירדו לאיטם, אף מכונית לא צפרה, הבטתי בתדהמה בפני הנהגים, לטשתי עיניים לא מאמינות בכל נהג ונהג, אפילו צל של חוסר סבלנות לא ניכר בפניהם, במקרה אחר טיילנו דני ואני בעיירה בקילרני פגשנו משפחה שטיילה ברגל והם קראו לעברנו:
"What a lovely day" , כאילו שאנחנו חברים משכבר, נהגו של טרקטור שחלף על פנינו נפנף בידידות, באחד המקומות הגעתי לדלת מעבר כשמאחורי צועדת אירית, ילדה כבת שש הגיחה בריצה מעבר לדלת פתחה אותה בתנופה והמשיכה בריצתה, עיניה קלטו אותנו, נשים מבוגרות, מיד חזרה על עקבותיה על אף שנראתה ממהרת, ופתחה לכבודנו את הדלת, אני שבחתי את הקטנה והתרגשתי, האירית שהלכה אחרי הודתה לה אך בצורה של מעשה שהוא מובן מאליו, לי המחווה בכלל לא היה מובן מאליו.

בטיולנו לנו יומיים ב- B&B  יפהפה  בלילה ישבנו בחצר נהנים מהאויר ומהנוף, בעלת המקום ובתה שהיו אחרי יום עבודה מיגע בחוותם יצאו אלינו וארחו לנו חברה בשמחה אמיתית, אחרי כמה שניות נכנסו ויצאו עם כמה סוגי בירה, תה ואף הציעו עוגיות ועוגה שעליה הכריזו שהיא מאוד טעימה וכדאי לנו לטעום ממנה, היה לנו ברור שהיות שהמקום בתשלום גם התקרובת בתשלום, דניאל שאל מה המחיר והם הופתעו וצחקו ואמרו שהם מצטערים שאין להם אוכל נוסף להציע לנו, כשעזבנו את המקום הרגשתי במפתיע צביטה קטנה בלב שקיימת רק כשעוזבים מקום שנפשנו קשורה בו, והרי לא יכול להיות שנקשרתי למקום בו שהיתי שני לילות בלבד.

נקשרתי לטוב הלב, לאהבת הזולת, לרגיעה והשלווה, לאויר הצח ועודף החמצן המשכר באויר, לאוירה העוטפת והמלטפת, לחיוכים ולנדיבות השופעת, לאנשים באירלנד.