הגעתי לאירלנד בעקבות "האפר של אנג'לה" והתאהבתי

טיילתי בהרבה מקומות בעולם, עיני לא שבעו מהנופים עוצרי הנשימה בסלובניה וקרוטאיה, צבע המים המפתיע באגמים בסלובניה, האורות והזהב בפריז, סבר הפנים והחביבות בלונדון היפה, מפלי המים בשוויץ נופיה ואגמיה המרהיבים , איטליה עם הנופים המשכרים, עם הערים הגדולות והמפוארות ועם הכפרים הציוריים ועוד מקומות רבים ומופלאים, אך מעולם, מעולם לא התאהבתי במקום ומעולם לא הצטערתי כשעזבתי אותו כדי לחזור למדינתי שלי, מעולם לא חשבתי בעוזבי מקום בחו"ל שאני חייבת לחזור אליו ולראותו בשנית, שאני חייבת לכתוב עליו בבלוג שלי, אלה סממני ההתאהבות.

אירלנד ניכרת במרחביה הירוקים האין סופיים, נופי הרים ועמקים, אגמים ונהרות וצוקים הנשברים אל הים , אך לא ביפי הטבע התאהבתי אלא ביפי האירים, כבר כשכף רגלי  דרכה על אדמת אירלנד, עטפה אותי אוירת שלווה ורוגע, אויר נקי וצח, כתוצאה משמירה קפדנית על איכות הסביבה, הוסיף להרגשתי שקיבולת ראותי הכפילה את עצמה, פגשתי אירים שלווים ומחייכים, סבלנים עד כדי תמיהה לאדם שכמוני שבא ממדינה לחוצה. ראיתי במו עיני שיירת מכוניות שעצרה אחרי אוטובוס שפרק כארבעים אנשים שירדו לאיטם, אף מכונית לא צפרה, הבטתי בתדהמה בפני הנהגים, לטשתי עיניים לא מאמינות בכל נהג ונהג, אפילו צל של חוסר סבלנות לא ניכר בפניהם, במקרה אחר טיילנו דני ואני בעיירה בקילרני פגשנו משפחה שטיילה ברגל והם קראו לעברנו:
"What a lovely day" , כאילו שאנחנו חברים משכבר, נהגו של טרקטור שחלף על פנינו נפנף בידידות, באחד המקומות הגעתי לדלת מעבר כשמאחורי צועדת אירית, ילדה כבת שש הגיחה בריצה מעבר לדלת פתחה אותה בתנופה והמשיכה בריצתה, עיניה קלטו אותנו, נשים מבוגרות, מיד חזרה על עקבותיה על אף שנראתה ממהרת, ופתחה לכבודנו את הדלת, אני שבחתי את הקטנה והתרגשתי, האירית שהלכה אחרי הודתה לה אך בצורה של מעשה שהוא מובן מאליו, לי המחווה בכלל לא היה מובן מאליו.

בטיולנו לנו יומיים ב- B&B  יפהפה  בלילה ישבנו בחצר נהנים מהאויר ומהנוף, בעלת המקום ובתה שהיו אחרי יום עבודה מיגע בחוותם יצאו אלינו וארחו לנו חברה בשמחה אמיתית, אחרי כמה שניות נכנסו ויצאו עם כמה סוגי בירה, תה ואף הציעו עוגיות ועוגה שעליה הכריזו שהיא מאוד טעימה וכדאי לנו לטעום ממנה, היה לנו ברור שהיות שהמקום בתשלום גם התקרובת בתשלום, דניאל שאל מה המחיר והם הופתעו וצחקו ואמרו שהם מצטערים שאין להם אוכל נוסף להציע לנו, כשעזבנו את המקום הרגשתי במפתיע צביטה קטנה בלב שקיימת רק כשעוזבים מקום שנפשנו קשורה בו, והרי לא יכול להיות שנקשרתי למקום בו שהיתי שני לילות בלבד.

נקשרתי לטוב הלב, לאהבת הזולת, לרגיעה והשלווה, לאויר הצח ועודף החמצן המשכר באויר, לאוירה העוטפת והמלטפת, לחיוכים ולנדיבות השופעת, לאנשים באירלנד.

מודעות פרסומת

השפעת ניהול בלוג על ילדים

אחרי קורסים לניהול בלוג למבוגרים שקצרו הצלחה מרובה, החלטנו במידעטק נהריה לפתוח קורסים כאלה לילדים במסגרת פעילות הקיץ, והיות שזה כבר המחזור השני של קורס לניהול בלוג ילדים שאני מעבירה,  יש לי כבר פרספקטיבה מסוימת מתוך מעקב שלי ומתוך תגובות הוריהם, על השפעת הבלוג על הילדים, מעבר לזה ראיינתי בלוגרים צעירים  ואף התייעצתי עם אנשי חינוך מקצועיים .

ניהול בלוג מלמד את הילדים את נושא התקשורת, כיון שהבלוג מחייב אותם  לא רק לכתוב פוסטים, אלא גם להגיב וליצור אינטראקציה עם ילדים אחרים.

על ידי איטרקציה זו לומד הילד את נושא השיתוף, הבלוג הופך ליומן אישי של הילד בו הוא יכול לשתף חוויות ובעיות אישיות,  שיתוף שעשוי לתת לילד לגיטימציה לרגשותיו, תחושותיו ובעיותיו, והבנה שהוא לא היחיד בעולם עם בעיה מסוימת ויש עוד ילדים שעוברים בעיות/חוויות כמוהו, הבלוג מהווה מקום "לשפוך את הלב" ללא ביקורת, ללא מחסומים, ללא עכבות,  הילד יכול לעבור תהליך תרפויטי , להגיע להקלה מעצם הכתיבה עצמה- בתנאי שאנו דואגים כמובן להזהירו ולעקוב אחרי כתיבתו, כדי להמנע מחשיפת יתר של פרטים אישיים שמא יפלו לעיניים לא רצויות, רגשותיו הגלויים לנו ינחו אותנו כאשר יהיה צורך בהתערבות של ההורים, או אפילו גורמים מקצועיים רלוונטים.

הבלוג יכול לספק סובלימציה , כלי לעידון התנהגויות ודחפים בלתי רצויים, ילד עם זעם ואגרסיות יכול לפרוק את דחפיו בפוסט, ולשתף ברגשותיו ילדים אחרים.

הילד יודע שהוא לא כותב למגירה, שהוא נקרא ברשת ולכן הוא יקדיש מחשבה בטרם כתיבה , וכך כתיבתו בבלוג תעודד אותו לפתוח המחשבה וליצירתיות,  לשיפור השפה, לשכלול מיומנות הכתיבה, להגדלת אוצר המילים, להמנעות משגיאות כתיב, להעשרת השפה, ואף להרחבת אופקים עקב רצונו להעשיר את כתיבתו הגלויה לכל.

כדי לנהל את הבלוג יזדקק הילד למיומנויות ברשת אליהם יחשף  ואותם ילמד, מיומנויות הכרחיות למאה ה-21.

מתוך העובדה  שהילד מנהל בלוג, הוא ירגיש חשוב, ילמד לקבל אחריות ויפתח יכולת ניהול פרויקט, יכולות שיביאוהו להעצמה אישית, לחיזוק הביטחון העצמי, להגשמה עצמית.

ילד, תוך כדי כתיבתו, עשוי להגיע למטא-קוגניציה- מימנות חשיבה ברמה גבוהה עם יכולת לבקורת עצמית, גם עקב השקעתו בחשיבה וגם כתוצאה מתגובות הגולשים באתרו.

ילדים מופנמים עשויים תוך כדי התפתחות והעשרת הבלוג להגיע לפתיחות.

מעבר לכל זה ניהול בלוג הוא תחביב לעסוק בו בשעות הפנאי, תחביב שלפי עדות תלמידי הצעירים מעניק להם כוח עקב הרגשתם שהם משפיעים ברשת, נותן להם סיפוק מעצם אהבתם לספר, לשתף ולעזור.

אם בקורסים לניהול בלוג לילדים שאני מעבירה, אצליח לגרום אפילו לחלק קטן מההשפעות החיוביות  שציינתי למעלה, אשרי וטוב לי. וכמו שציינתי באחד הפוסטים הקודמים שלי אשרי שזכיתי לשתף וללמד.

 

 

העיניים האלה לא מניחות לי

היא נכנסה איתי למעלית שהובילה מהלובי במלון אל הקומה השישית, זקנה כפופה מאוד, נעזרת בהליכון ומלווה בעובדת זרה. מיד בהכנסה ראתה את בבואתה במראה, עיניה הישירו מבט לעיניה שבמראה, היא זהתה דמות מוכרת  ומיד החלה בשיחה חרישית ושלווה עם דמותה שבמראה, לא הצלחתי להסיר את מבטי מעיניה, העיניים היו רגועות, אוהבות, משתפות סוד, נינוחות, מאושרות, שום איבר בגופה מלבד הפה לא נע, לא הצלחתי להבחין אפילו במצמוץ בעיניה, חשתי בחוט סמוי, בלתי עביר, המקשר בין עיניה לעיניה שבמראה, התכווצתי בפינה, אין אפשרות לחתוך את החוט המקשר, הגענו לקומה השישית, המטפלת שלה נסתה להנחותה אל מחוץ למעלית קראה בקול  "סבתא, סבתא, סבתא…" והיא לא משה ממקומה ואמרה בקול איתן שלא תאם את גילה:
" לא תפרידו אותי עוד פעם ממנה " , המטפלת משכה ומשכה והתעצבנה ונאנחה… והיא התעקשה ואמרה בהחלטיות שקטה ומפתיעה : " אני לא זזה מפה בלעדיה " , המטפלת היתה קצרת רוח וחסרת אונים, אני נשנקתי, עיני הוצפו בדמעות, אי אפשר לעזור… המעלית נסגרה והם המשיכו איתי לקומה השביעית ואח"כ חזרו לשישית, לא ראיתי איך נותקה שוב ממי שכל כך אהבה, אם? אחות? שאולי נקרעה ממנה בידי מפלצות בשואה ונספתה .
העיניים האלה לא מניחות לי, העובדה שאי אפשר היה להסביר לה את המציאות מטריפה אותי, אפילו רגע אחד היא לא שדרה סבל, אבל כמה סבל טמון במה שקרה.

נכדי מצלמים, עורכים, מפיקים, שחקנים

אני ספרנית השנה תשע"ב

קורס לניהול בלוגים בהדרכתי

כחלק מהעשייה בספריה שלנו במידעטק נהריה עלה רעיון ייחודי שאני, אחת מצוות הספריה, אעביר קורס לבנייה וניהול בלוגים תוך כדי לימוד השימוש בכלים נלווים המצויים ברשת.
התלהבותי מהאינטרנט בעידן הדיגיטאלי בשילוב היכולות והמיומניות שרכשתי במסגרת קורסים שלקחתי במרכז הספר והספריות  גרמו לרעיון לרקום במהירות עור וגידים.

ההיענות היתה רבה, ניכר הצמא בקרב האוכלוסייה המבוגרת להבין את העולם הדיגיטאלי הזר להם.
נאלצנו להגדיר רף מיומנות במחשב, ולהתחיל את הקורס רק עם שלושה עשר משתתפים כדי שאוכל לתת תשומת לב פרטנית. לשאר המתעניינים החלטנו שניתן מענה בהמשך.

הקורס בן שנים עשר מפגשים ומתקיים פעם בשבוע שלוש שעות בכל מפגש כשהמתקשים זוכים לסיוע ממני מעבר לשעות הקורס. נכון לעכשיו אנחנו אחרי המפגש החמישי, כולם כבר מנהלים בלוגים וצריך לראות את הניצוץ בעיני המשתתפים  כדי להבין את מימדי הצלחתו של הקורס.

קשה לי לתאר במילים את השמחה וההתרגשות שאחזו בבלוגרים החדשים כשהבינו שהם בעצם בעלי אתר, ויכולים לנהל אותו ולכתוב בו כרצונם. חלקם החליטו לפרסם סיפורים או שירים באתרם, וחלקם מחוויותיהם. אחת מצאה בבלוג דרך לשתף ולספר על מחלתה, ושלוש מפרסמות עסקים קטנים שברשותן.

אח… איזה נחת יש לי.

אשרי שזכיתי לשתף וללמד.

ראיון לרשת ARD

בתאריך 06/10/10 יצרו איתי קשר  מהטלויזיה הגרמנית ARD , הם ערכו כתבה על נהריה תחת האיום מצפון, ורצו לשלב בכתבה סיפור מיוחד על פצוע ממלחמת לבנון השניה, אם חפשו פחד, יאוש, רחמים עצמיים, הם לא מצאו אותם בדני, כל משך הצילום התלהבו מאישיותו של דני, התאהבו בו… איך לא!

   כהכנה לראיון, לפני שנפגשנו, בקשו ממני הכתבים לספר מעט עלינו, לא הצלחתי להעביר במילים ספורות את מה שהם עומדים לפגוש, ומיד נזכרתי בכתבה על דני בבטאון  "התקווה", של ארגון נפגעי פעולות איבה , שנערכה ללא פגישה אלא רק דרך הבלוג, ושעליה ספרתי בפוסט שלי " מנפלאות הבלוג", מיד הפניתי אותם לבלוג שלי וגם הפעם עקבתי במונה הכניסות שלי אחרי קריאתם והייתי מרוצה.

   הנה שני קטעים מהראיון, הקשיבו ותבינו.

דני מתאר את הפציעה שלו במקום התרחשותה…מצמרר…

%d בלוגרים אהבו את זה: