• ארכיון

  • קטגוריות

  • Blog Stats

    • 7,280 hits
  • try{ clicky.init(18274); }catch(e){}

    Performancing Metrics

  • wordpress blog stats
  • מודעות פרסומת

אני מתגעגעת

הפוסט הזה לא קשור לפציעה של דניאל, אבל הוא עוסק במציאות חיי העכשויים.

 אני מתגעגעת לשיחות שהיו לי עם אימי, אני מתגעגעת להתארח אצלה וסתם לדבר, אני מודה ומתוודה שאני מתגעגעת אפילו לדיבוריה המַלְאים לעיתים של אמי . אני מתגעגעת לצלצולי הטלפון הרבים שהגיעו לפעמים בזמן כל -כך לא מתאים, ואני שחונכתי על ברכי "כבד את אביך ואת אימך" מעולם לא העזתי להגיד לה שאין לי כרגע זמן, שתקתי והקשבתי והתעצבנתי ועכשיו אני מתגעגעת…מתגעגעת לצלצול טלפון ממנה, אחד…שתציק, שתעצבן… אבל קוראים לזה דמנסיה, מחלה ארורה, אימי כבר לא זוכרת, כבר לא מתקשרת, הגוף בריא אבל המוח בוגד . ואין דרך חזרה, ואין תקווה, והזמן פועל נגדה, יום אחרי יום , דקה אחרי דקה, הלב מתכווץ, אני בוחנת אותה ולא מאמינה שאחרי הפנים הכל-כך מוכרות, שאחרי המבט הכל-כך מוכר אין בעצם כלום, אני מתגעגעת…

מודעות פרסומת
%d בלוגרים אהבו את זה: