• ארכיון

  • קטגוריות

  • Blog Stats

    • 7,390 hits
  • try{ clicky.init(18274); }catch(e){}

    Performancing Metrics

  • wordpress blog stats

אני מתגעגעת

הפוסט הזה לא קשור לפציעה של דניאל, אבל הוא עוסק במציאות חיי העכשויים.

 אני מתגעגעת לשיחות שהיו לי עם אימי, אני מתגעגעת להתארח אצלה וסתם לדבר, אני מודה ומתוודה שאני מתגעגעת אפילו לדיבוריה המַלְאים לעיתים של אמי . אני מתגעגעת לצלצולי הטלפון הרבים שהגיעו לפעמים בזמן כל -כך לא מתאים, ואני שחונכתי על ברכי "כבד את אביך ואת אימך" מעולם לא העזתי להגיד לה שאין לי כרגע זמן, שתקתי והקשבתי והתעצבנתי ועכשיו אני מתגעגעת…מתגעגעת לצלצול טלפון ממנה, אחד…שתציק, שתעצבן… אבל קוראים לזה דמנסיה, מחלה ארורה, אימי כבר לא זוכרת, כבר לא מתקשרת, הגוף בריא אבל המוח בוגד . ואין דרך חזרה, ואין תקווה, והזמן פועל נגדה, יום אחרי יום , דקה אחרי דקה, הלב מתכווץ, אני בוחנת אותה ולא מאמינה שאחרי הפנים הכל-כך מוכרות, שאחרי המבט הכל-כך מוכר אין בעצם כלום, אני מתגעגעת…

2 תגובות

  1. הי, אילנה יקרה
    דברייך גרמו לי להזיל דמעות. מבינה אותך ומזדהה עם כל מילה שכתבת. כמו שאמרים במחוזותינו: "הסרט הזה מוכר לי".
    עצוב.
    פנינה

  2. תודה פנינה,
    אני מודעת למצבה, אבל לא קולטת,
    מין ערבוב כזה במוחי.

להגיב על אילנה לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: