צריך לעשות מחקר על אנינות הטעם של היתוש או יותר נכון של נקבת היתוש. ולמה דווקא הנקבה ולא הזכר?
כי כידוע, " אצל רוב מיני היתושים הנקבות מוצצות דם מבעלי חיים אחרים כדי להשיג את החלבונים הדרושים ליצירת ביציה, היות שמזונותיו של היתוש (צוף ומיץ פרי) לא מכילים חלבון. לנקבות אלו חוש ריח מפותח, הן רגישות בעיקר לפחמן דו-חמצני המתנדף בתהליך הנשימה, כמו גם לחומרים הנמצא בזיעה כדוגמת חומצת חלב " (מתוך ויקיפדיה) , במקרה שלנו הן נהגו להעזר בדמו של דני בטירוף, לפני הפציעה עוד לפני שהבחנו ביתוש הראשון כבר דניאל היה עקוץ ומתגרד, דבר ידוע היה שבין יתר חפצי ההכרח שדני היה יוצא איתם מן הבית היה גם תמיד תכשיר נגד יתושים אותו נשא לכל מקום, בארץ ובעולם.
כל מי שישב בחברתו של דני היה פטור מעקיצות, תמיד תמיד נטו נקבות היתוש לבחור בדני וכל שאר האנשים סביבו הרוויחו. באה הפציעה וטרפה את הקלפים, כיום אף יתושה לא בוחרת בדני, גם אם הוא נכנס ללהקת יתושים הוא יוצא ללא עקיצות. האם יהיה שפוי מצידינו לברך את הרסיסים הרבים שבגופו שפטרונו לנצח מעקיצות?
Filed under: יתושים, מלחמת לבנון השניה, נכי פעולות איבה, נפגעי פעולות איבה | Tagged: יתושים, מלחמת לבנון השניה, נכי פעולות איבה, נפגעי פעולות איבה |
שנה טובה.
אנשים חזקים כמוכם שומרים עלינו מדינה שלווה גם בטירוף שסביבה.
תודה תודה,
קטונתי.
פוסט מיוחד במינו.
מה שמוכיח, לכל דבר יש פלוסים ומינוסים.
וכך למדנו פרק בהלכות יתושות. ❗
אילנה,
לקח לנו די זמן לעלות על תגלית בגידת היתושות.
המצב כיום שכל מי שחגג בעבר בקרבת דני
כאשר דני נעקץ באכזריות, מתבאס היום כשדני יושב בשלווה מוגן מעקיצות,
וכל האחרים נעקצים. 😆
מעניין מה שאת כותבת.
אני יודעת שבני ובעלי נעקצים בקביעות ואני לא.
אם אני נעקצת אני תמיד אומרת שהייתוש היה נואש אחרת הוא לא היה מתקרב אליי.
נ.ב. לא ידעתי שמדובר ביתושה. החכמתי.
אני ברצינות מחפשת איך לחקור את התופעה
המוזרה הזאת ( והחיובית ) שקוראת לדני.