• ארכיון

  • קטגוריות

  • Blog Stats

    • 7,390 hits
  • try{ clicky.init(18274); }catch(e){}

    Performancing Metrics

  • wordpress blog stats

לא לשמוע

להיות 97% נכות נשמע נורא, אני בכל אופן בעבר אם הייתי שומעת על נכות כזאת הייתי אולי חוששת להפגש עם אדם כזה, ביחוד שכלולים בנכות גם קטיעה, פגיעה קשה מאוד בכל הגפיים, רסיסים בכל הגוף, אבל כמו שאתם כבר יודעים שום דבר מזה לא פגע נפשית בדניאל, אנשים שפוגשים את דני שוכחים שהוא נכה, כולל חברים קרובים. כי כזה הוא אישי שלי.

   הפגיעה היחידה שפגעה קשה בדני היא הפגיעה בשמיעה, דני שכל כך אהב לשמוע מוסיקה קלאסית וכל-כך מבין בה, יכול רק לשמוע אותה בדמיונו, דניאל הסבא המטורף אחרי הנכדים שלו לא יכול להבין את דיבורם.

את פנינת החמד הזאת שדני אוהב הוא יכול לראות אך לא לשמוע את המיית הגלים שאנחנו כן שומעים. (רמקולים הכרחיים לשומעים בלבד)

 בחודשים הרבים ששהיתי ב"שיבא", בין נכים מכל הסוגים, שמתי לב שהנכות הבלתי מובנת ביותר היא החרשות, תארו לכם שרופאי אוזניים מומחים ב"שיבא" שטיפלו בדני וקלינאי תקשורת לא מעטים שפגשנו שם גם הם לא הטמיעו לחלוטין את החרשות, דני מאז הפציעה "קורא שפתיים" אך הם, על אף שידעו זאת, פנו אליו לא פעם בשאלות ובבקשות כאשר ראשם מוסב ממנו, וממילא הוא לא יכול היה לראות את פניהם, ולא עזר שהזכרתי להם, שוב ושוב הם שכחו ודברו מבלי להיישיר אליו מבט. אתם יודעים מה? גם אני לא תמיד מבינה עד הסוף את החרשות וגם אני לעיתים מדברת אליו לא פנים אל פנים כשברור שהוא לא יבין  ובכך רק מקשה עליו.

   שלא כהרגלי אני מוסיפה פה בגוף הפוסט תגובה של בתי. תגובה שחייבת, לדעתי, להיות כאן, אני מצטטת : "אמא מהר אבא לא שומע ויש נפילות של קטיושות, בשעה הזאת הוא מחוץ לבית… תעזבי את העבודה וסעי אליו דחוף..” מקרה של סכנת חיים ממשית הוא מצמרר ומלחיץ אך ההתמודדות היום יומית היא מה שצובט בלב “אבא..אבא…אבא” ואבא לא שומע אותי קוראת לו את שחר אורי ומאור ילדי, נכדיו אומרים לו “תודה” או “סבא אני אוהב אותך” להודיע לאבא שאני מתעכבת ולא אגיע בשעה שקבענו אין אפשרות!
זו התמודדות עם מגבלת שמיעה עם חרשות ואם לי צובט בלב ועצוב מה מרגיש אבא…?! "

14 תגובות

  1. שלום אילנה,
    יש לי חברה שעברה ניתוח עם התקנת מכשיר מיוחד מתחת לעור בקרקפת ליד האוזן. מכשיר שמיועד לאנשים ששמעו פעם.
    גם חברתי שמעה עד גיל 20+.
    הניתוח נחל הצלחה אדירה.
    אני חושבת שזה היה אחד הימים המרגשים ביותר בחיי, כשהיא צלצלה אלי ודיברה איתי בטלפון, אחרי ששנים התקשורת בינינו היתה קריאת שפתיים מצידה, דיבור מאד מאד איטי מצידי, פקסים ומיילים.
    אגב, הניתוח בוצע באחד מבתי החולים בחיפה!!!
    אם לא שמעתם עליו, ואם מעוניינים בפרטים, אברר.
    בברכה, אילנה

  2. היי אילנה,
    תודה על תגובתך,
    כן, אנחנו יודעים על השתל הקוכלארי, אלא שגם בראשו של דניאל
    יש רסיסים רבים, והשתל הוא בעצם מגנט, ויכולה להיות השפעה
    שלילית של המגנט על רסיסי המתכת.
    בכל מקרה, תודה על רצונך לסייע.

  3. חבל, קיוויתי שחידשתי במשהו.
    חיזקו ואמצו!
    אולי ימצא פטנט יותר מתאים ❗

  4. הי אילנה
    דברייך ואופן כתיבתך מרגשים אותי מאד
    צר לי שדני שלך אינו יכול לשמוע
    (אני בת למשפחה שחלק ממנה אינם שומעים
    וזה עניין תורשתי. כך שהנושא הזה מוכר לי
    מאוד והוא חלק ממני)
    מה שבטוח שהוא התברך ברעיה מיוחדת
    ובמשפחה נהדרת

  5. היי פנינה,
    תודה על תגובתך, ותודה על המחמאה.
    מקווה מאוד לראותך במפגש הבלוגריות/ים.

  6. זה מזכיר לי ימים שהייתי עושה "אמבוש" למורות בבי"ס של בני.
    בני נולד עם פגם מסויים בראיה . בבי"ס המורות קיבלו הוראה לכתוב על הלוח באותיות גדולות וברור.
    היו מורות (נדירות) שאכן עשו זאת , אך היו מורות שאחרי שיעור או שניים חזרו לסורן.
    הייתי מגיעה לבי"ס מספר פעמים בשבוע ובודקת.
    הייתי אולי רעה ולא נעימה ואולי גם מפריעה – אבל פשוט מאד נלחמתי למען ילדי.
    הצלחתי , לא בצורה מושלמת אבל לפחות לבני היה קצת יותר קל .
    נכון להיום, הבחור סיים תיכון +בגרות , למד מחשבים ויש לו כבר 10 עסק עצמאי
    ו"פה גדול" .
    בזמנו נקבע לבני נכות גבוה , והיום הוא עצמאי .

  7. שלום אביטל,
    תודה רבה על תגובתך.
    הבעיה שרק אלה שיודעות/ים להלחם ולעמוד על זכויתיהן/הם
    למענן ולמען הקרוב לליבן, רק אלו מנצחות. אני פגשתי בשנים אלה
    לא מעטים שהפסידו .

  8. "אמא מהר אבא לא שומע ויש נפילות של קטיושות, בשעה הזאת הוא מחוץ לבית… תעזבי את העבודה וסעי אליו דחוף.." מקרה של סכנת חיים ממשית הוא מצמרר ומלחיץ אך ההתמודדות היום יומית היא מה שצובט בלב "אבא..אבא…אבא" ואבא לא שומע אותי קוראת לו את שחר אורי ומאור ילדי, נכדיו אומרים לו "תודה" או "סבא אני אוהב אותך" להודיע לאבא שאני מתעכבת ולא אגיע בשעה שקבענו אין אפשרות!
    זו התמודדות עם מגבלת שמיעה עם חרשות ואם לי צובט בלב ועצוב מה מרגיש אבא…?!

  9. הכל כל כך מרגש ונפלא.
    תודה לך על שאת משתפת אותנו.
    הסרט עם קולות הגלים ממש נגע לליבי.

  10. תודה תחיה על תגובתך,
    כשאני שומעת צלילים יפים או קולות שנעים לי לשמוע,
    תמיד מתכווץ לי הלב שדני כבר לא יכול לשמוע אותם.

  11. מעולם לא חשבתי על קולות מההיבט הזה.
    למרות שבגלל מחלה, חויתי לפני כמה שנים תקופה של חרשות חלקית.
    התקופה ההיא זכורה לי כתקופה קשה.
    מה שזכור לי מאותם ימים, זה מין צורך להתחמק מאנשים ומהצורך לתקשר.
    מין התבודדות.
    בגלל הקושי הרב שהיה לי ביצירת הקשר.
    וגם בגלל שחששתי כל הזמן שמא אני מדברת בקול גבוה מדי.
    מאז שקראתי את הקטע שלך בעניין,
    אני חושבת על זה כל הזמן.
    בעיקר בלילה, כשאני שומעת את רחש הגלים (אנחנו גרים מול הים).
    הרבה תודה לך,
    תחיה

  12. תודה תחיה 😛

  13. באמת מרגש, אבל העיקר שהנפש בריאה, כי נפש בריאה היא רק בגוף בריא!

  14. היי מירה,
    תודה על תגובתך.
    את צודקת, זה בדיוק מה שמחזיק את כולנו.

להגיב על תחיה לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: