• ארכיון

  • קטגוריות

  • Blog Stats

    • 7,390 hits
  • try{ clicky.init(18274); }catch(e){}

    Performancing Metrics

  • wordpress blog stats

למה להמציא את הגלגל מחדש?

הזכרון שלי מרגע הפציעה ואילך מורכב ממשפטים ש"נתקעו" במוחי וצפים ועולים, כל משפט כזה והסיפור שמאחריו, אחד מהם כתוב בכותרת הפוסט הנוכחי.

היתה סיבה מכרעת שבשלה עברנו מביה"ח בנהריה לביה"ח "שיבא" שבתל-השומר. כשדני נפצע הוא אושפז מטבע הדברים בביה"ח בנהריה, רובו המכריע של ביה"ח היה ממוקם במרתף, ויחס הצוות והתנהלותו ברגעי חירום אלה כשמשפחותיהם ובתיהם תחת מתקפת טילים היו נפלאים. לכאורה, לא היתה סיבה למהר ולהעבירו ל"שיבא", לולא משפט אחד שאמר לי יום אחד, אחד הרופאים " את צריכה לחתום שאת מסכימה שבשבוע הבא נכניס את דני לניתוח לקטיעה נוספת של חלק מהגדם", אני נחרדתי – קרה משהו?  "לא", ענה לי הרופא,  "אנחנו רוצים להתאים את הגדם לפרוטזה שיש ברשותינו שהיא הפרוטזה התיקנית"- הכיצד? האם אי אפשר ליצור פרוטזה מתאימה? ובאימה שמעתי את התשובה – "למה להמציא את הגלגל מחדש?", בגלל המשפט הזה, היינו בתוך ארבעה ימים ב"שיבא". שם אכן המציאו מחדש את הגלגל לשמחת ליבנו.

    בתוך ארבעה ימים בעזרת סיוע אוהד ותומך מאחראית בביה"ח, הצלחתי ליצור קשר מהמרתף כשבידי רק פלאפון, לרוב ללא עט ודף, עם חדר המיון שב"שיבא", לדאוג ששם יקבלו אותו רופא ואחות מסוימים, לארגן אמבולנס שיבוא להעביר אותנו לתל-השומר, להשיג מסמכים רפואיים לגבי מצבו של דני, ולסגור את כל מבצע ההעברה עם רשויות ביטוח-לאומי, כל זאת תוך הקפדה לוחצת על הטיפול בדני ותחת מטחי קטיושות (לא פעם נאלצתי לצאת מחוץ למרתף כדי לארגן את ההעברה), גם היום אני מתקשה להאמין שהצלחתי במשימה הזאת, מה שהניע אותי, והעלה לי את האדרנלין לכמויות מסחריות היתה הידיעה שאני לא מוותרת ושאני נלחמת כלביאה עד השגת מטרתי…והשאר הסטוריה.

  

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: