אשליית השלם

כבר התרגלתי כמו שאר האנשים לראות את דניאל כאדם שלם, לא כנכה. הוא הולך על הרגליים, צועד בטיולים, מתאמן בקאנטרי קלאב, כשהוא לובש (לעיתים נדירות מאוד) מכנסיים ארוכים, אף אחד לא יכול לנחש שהוא נכה קשה. אלא מה, הפרוטזה לפעמים בוגדת, דני היה צריך להחליף פרוטזה ובמשך כחודשיים לא הצליח מתקין הפרוטזות להתאים לו פרוטזה , [...]

מתחילים לסגור מעגל

לאט לאט אנחנו יכולים לשים V על פעילויות שדניאל יכול לחזור אליהם, לפחות חלקית. דני נהג לפני הפציעה להתנייד בנהריה רק עם אופניים ( כמו נהרייני קלאסי ) לפני שבועות אחדים הוא הופיע בוקר אחד לספריה רכוב על גבי אופניים. נבהלתי בהתחלה, אך על אף החרדה שעדיין מלווה אותי , אני מלאת גאוה. לא פשוט לדווש עם פרוטזה. [...]

באמת…איך היא נשברה?

כבר אמרתי לכם בעבר, קוראים שלי, שהזכרון שלי מרגע הפציעה ואילך מורכב ממשפטים ש"נתקעו" במוחי וצפים ועולים. וגם למשפט שבכותרת יש סיפור מאחוריו. לפני כעשרה חודשים היינו דניאל ואני בחמי מרפא במלון קיסר בטבריה , אני זוכרת עד היום את הבהלה שאחזה בי ברגע ששמעתי את המשפט הזה.     כדי לסבר את אזניכם אני חוזרת מספר שבועות [...]

לא נגעתי…

כמו שבפוסט קודם הבאתי את דברי בתי אילת, הפוסט הזה שייך לבני תומר. לא נגעתי…העתקתי והדבקתי ועיני זולגות…לא נכון…אני ממש בוכה… זה היה מוקדם בבוקר, היה טלפון מירב, שהייתה חברה שלי והיום אישתי ענתה, התעוררתי מבולבל לא הבנתי , מירב אמרה: "קח , זה חבר שלך זוהר , הוא רוצה לדבר איתך ” אני שומע [...]

ואני?

במשך ארבעת החודשים הראשונים אחרי הפציעה הפסקתי לחשוב שאני קיימת בכלל, הייתי במין מערבולת, הפריעו לי צרכי הגוף הבסיסיים שלי, כעסתי שאני צריכה לישון בכלל או לאכול  או , סלחו לי, להתפנות. ביטלתי לחלוטין את ישותי ואישיותי וחייתי את דניאל. עולמי נעצר לחלוטין. זמן לא נחשב. וכאשר פנו אלי בבקשה לאכול, לנוח, "להתאוורר" קצת, תמיד [...]

לא לשמוע

להיות 97% נכות נשמע נורא, אני בכל אופן בעבר אם הייתי שומעת על נכות כזאת הייתי אולי חוששת להפגש עם אדם כזה, ביחוד שכלולים בנכות גם קטיעה, פגיעה קשה מאוד בכל הגפיים, רסיסים בכל הגוף, אבל כמו שאתם כבר יודעים שום דבר מזה לא פגע נפשית בדניאל, אנשים שפוגשים את דני שוכחים שהוא נכה, כולל [...]